החלטה בתיק רע"א 6778-10-12

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בהרצליה מיום 8.8.12 (כב' השופט אירית מני-גור), לפיה נדחתה בקשת המבקשת - שהוגשה במסגרת תביעתה לפי חוק הפלת"ד - להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי ולמנות מומחה רפואי בתחום האורטופדי ,הנוירולוגי והפנימי.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בהחלטה ובתגובת המשיבה לבר"ע החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

הלכה היא כי בית משפט של ערעור " יתערב רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן בהחלטתה של הערכאה הדיונית בבקשה להביא ראיות לסתור" (רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גוליבנסקי, 27.2.06), וכן כי " הבאת ראיות לסתור החלטה של וועדה רפואית תתאפשר רק במקרים נדירים" (רע"א 7955/99 שאול נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, 7.5.00).

המקרה הנדון אינו נמנה על אותם מקרים חריגים ועם אותן נסיבות יוצאות דופן.

החלטת ערכאה דיונית סבירה על פניה ומיישמת לכאורה את אמות המידה שנקבעו בפסיקה לגבי הבאת ראיות לסתור, ואין לגלות בה טעות בחוק.

במקרה דנן, לא הראתה המבקשת טעם משפטי או עובדתי מיוחד בעל משקל מספיק להצדיק הבאת ראיות לסתור.

ביהמ"ש קמא סבר שהבירור הרפואי של הוועדה היה מלא. בית משפט קמא הגיע למסקנה זו שהיא מסקנה עובדתית,  אשר אין להתערב בה במסגרת זו. בפרט כאשר הקביעה מבוססת לכאורה בראיות שהוצגו בפני בית משפט קמא ובמסמכים שצורפו לבר"ע.

עיקר טענות המבקשת הן שהחלטת הוועדה אינה עולה בקנה אחד עם התיעוד הרפואי שצורף - כאשר לא נטען שתיעוד זה לא עמד בפני הוועדה - וכי ממצאיהן השונים של הוועדות הרפואיות שבדקו אותה בדרגים השונים אינם יכולים לדור בכפיפה אחת ומלמדים על הטעויות שנפלו בעניינה.

טענות אלו דינן להידחות.

במסגרת בקשה להביא ראיות לסתור בית המשפט אינו בוחן את הפן המקצועי-רפואי שבעבודת הוועדה גם לא את פרשנותה לפי שיקול דעתה המקצועי את החומר הרפואי הרלוונטי שעמד לפניה. זאת ועוד, כבר נקבע כי " קיומו של פער בין החלטות של ועדות רפואיות שונות, כשהוא לבדו, אינו טעם מספק להתיר הבאת ראיות לסתור" (רע"א 8363/10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' כיאל לוטפי , 4.4.11).

טענת המבקשת לפיהן שגתה הוועדה ביישום תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) דינה להידחות. מדובר בטענה ערעורית שאין מקום להעלותה במסגרת בקשה להבאת ראיות לסתור.

בנסיבות אלה מסקנתו של בית משפט קמא, לפיה לא נמצאו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות מתן היתר להבאת ראיות לסתור, היא סבירה על פניה, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור.

פסיקת הוצאות אינה מסוג ההחלטות לגביהן תינתן רשות ערעור וזאת נוכח סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט - 2009.

לאור האמור לעיל - בקשת רשות הערעור נדחית.

לפנים משורת הדין אין צו להוצאות בהליך זה.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, 7 פברואר 2013 , בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: